החלטה בתיק ע"א 1246-11-11

1.         בפני בקשת המבקשות לביטול פסק דין שניתן בתיק זה ביום 29.2.12 בו נקבע כי הערעור דנא נדחה בגלל אי הפקדת ערבון.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה, ראיתי לדחות את הבקשה.

3.         למען הסדר הטוב, אפרט את ההליכים הרבים שקדמו להגשת הבקשה דנא.

ביום 1.11.11 הוגש הערעור דנא והונפקה "הודעה על קביעת ערבון" בה נקבע כי על המבקשים להפקיד ערבון בסך של 20,000 ש"ח תוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה לידיהם.

ביום 28.11.11 הגישו המבקשות "בקשה להארכת מועד" להפקדת הערבון ב- 30 ימים עד ליום 5.1.12. 

המבקשות טענו כי הן משתתפות בחמישה מכרזים ממשלתיים וחויבו להפקיד ערבויות בסכום של 200,000 ש"ח וכי במהלך חודש דצמבר 2011 אמורות להתברר תוצאות חלק מהמכרזים "ואז יוחזרו למערערות הערבויות שהופקדו, כולן או חלקן, ולמערערות ישתחררו כספים שיאפשרו להן לממן את הערבות הבנקאית שנדרשו להפקיד בקופת בית המשפט הנכבד".   

ביום 29.11.11 קבעתי בהחלטה ש"הגם שראוי לקבל את עמדת המשיבים הרי שלא מצאתי כי יגרם נזק אם אאריך את המועד עד ליום 30. 12.11", וכך הוארך המועד לבקשת המבקשות ללא שנתבקשה עמדת המשיבים.

והנה  - תחת הפקדת הערבון עד ליום 30.12.11 כפי שקבעתי, הגישו המבקשות ביום 8.1.12 - דהיינו לאחר חלוף המועד האחרון להפקדת הערבון -  "בקשה נוספת להארכת מועד".

לאחר שהומצאו תגובות המשיבים (במסגרתן המשיבים 1 ו-2 לא התנגדו לבקשה ואילו המשיבים 3 ו-4 התנגדו לבקשה) ותשובת המבקשות ניתנה החלטתי ביום 16.1.12 בה ניתנה למבקשות ארכה אחרונה להפקדת הערבון וזאת עד ליום 14.2.12. באותה החלטה נקבע ש: "ככל שלא תופקד הערובה עד לאותו מועד ידחה הערעור ללא כל התראה".

גם הפעם, לא הופקד הערבון על ידי המבקשות ותחת זאת, הגישו המבקשות "בקשה נוספת להארכת מועד" - כשכל מטרת המבקשות היא לאפשר הותרת ההליך עד ש'המכרזים יפתחו', וכך נאמר בבקשה כי מועדי המכרזים נדחו שוב ושוב, שהמכרזים משנת 2011 נסגרו ו"ייפתחו מחדש בקרוב", כי המבקשות השקיעו את כל כספן במכרזים וכי רק כשייפתחו מחדש יוכלו לממן את סכום הערבון בגין הערעור דנא (ובמילים אחרות - הגם שלא נעתרתי בתחילה ארכה עד קבלת תוצאות המכרזים - החליטו המבקשות 'להעביר את הזמן' בבקשות שונות ולגרום להמתנה עד תוצאות המכרזים).

ביום 15.2.12 קבעתי כי בנסיבות בהן מועד פתיחת המכרזים לא ידוע למבקשות, הבקשה נדחית וקבעתי שככל שהערבון לא יופקד תוך 7 ימים, יידחה הערעור ללא משלוח הודעות נוספות (להלן: "ההחלטה מיום 15.2.12").

גם הפעם לא ראו המבקשות להפקיד את הערבון .

ביום 29.2.12, לאחר שהוגשו בקשות לדחיית/מחיקת הערעור מטעם המשיבים" , ניתן פסק הדין בו נדחה הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בפסק הדין קבעתי שבנסיבות לא ראיתי לפסוק הוצאות וזאת הגם שהמשיבים בקשו שאעשה כן (להלן: "פסק הדין").

ביום 7.3.12 (!) ראו המבקשות להגיש בקשה מסוג חדש שעוד לא נדונה בהליכי הערבון - היא הבקשה "לפרוס את הערבון לתשלומים"; הבקשה הוגשה לאחר פסק הדין והפניתי את המבקשות לכך.

4.         ביום 17.4.12 הגישו המבקשות את הבקשה דנא - היא "בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ולהתיר למבקשות להפקיד ערובה".

נימוקי הבקשה פורטו בתצהיר בא כוחן של המבקשות בו נטען כי ההחלטה מיום 19.2.12 (הכוונה כנראה להחלטה מיום 15.2.12 שכן ביום 19.2.12 לא ניתנה החלטה) לא הומצאה לידיו. ב"כ המבקשות נימק בתצהירו כי "ביום 19.2.12 קיבלתי אי מייל בו נכתב כי ניתנה החלטה כלשהי ע"י כבוד הרשמת בתיק, אבל לא נכתב מהי ההחלטה". בהמשך נימק ב"כ המבקשות כי "משפתחתי את קובץ ההחלטה לא הצלחתי להבין מה כתוב בה- מדובר במסמך בן 39 עמודים הכתוב ב"ג'יבריש".

לשיטת ב"כ המבקשות "העובדה שההחלטה שקיבלתי לא היתה קריאה זהה לאי קבלתה בכלל, מבחינתי".

בתשובתן הוסיפו המבקשות טענות שונות ובכלל זה כי "ניתן לראות את הבקשה לפריסת הערובה לתשלומים  נשוא ההחלטה מיום 7.3.12  כבקשה לביטול פסק דין, שהרי כדי לזכות בסעד של פריסת ערובה יש צורך לבטל את פסק הדין...."; כן נטען כי "את התקנה לפיה אי קבלת  החלטה מהווה עילה לביטול  החלטה יש לפרש לפי תכליתה ובהרחבה, התכלית היא מניעת מצבים של אי ידיעת בעלי דין על החלטות בשל תקלות שונות....".

5.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, משקיבל ב"כ המשיבות את ההחלטה מיום 15.2.12 היה עליו לברר מהי אותה החלטה (בלתי קריאה) וכי "מערכת בתי המשפט מפעילה מוקד טלפוני זמין בהחלט, וניתן היה לברר בקלות את מהות ההחלטה שהתקבלה בתיק שבנדון". כן נטען שבהחלטה מיום 16.1.12 נקבע שככל שלא יופקד הערבון עד ליום  14.2.12  יידחה הערעור "קרי הערעור היה אמור להידחות כבר ביום 14.2.12 , ומועד זה היה ידוע למבקשות ולב"כ, וזאת עוד טרם ההחלטה מיום 15.2.12....". עוד נטען, כי המבקשות לא ציינו מה המועד בו הומצא להן פסק הדין ובנסיבות אלה יש להניח כי חלפו למעלה מ-30 הימים במהלכם יש להגיש את הבקשה לביטול החלטה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבים מוסיפים שהמבקשות מפגינות זלזול כלפי בית המשפט וכי עד היום לא שילמו הן את ההוצאות שחויבו בהן בפסק דינו של בית המשפט קמא. עוד נטען, שממילא סיכויי הערעור קלושים באשר מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא.